<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהודה בן בתירא הראשון</h1>
<h2>דף כח:</h2>
גרסינן בערכין פרק המקדיש שדהו. רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים. ואמר רב הלכה כרבי יהודה בן בתירא. ומתמהינן ורב שביק רבנן ועביד כרבי יהודה. ומשנינן רב ברייתא איפכא תניא ואף מתניתין איפכא שנה. אלמא רב אית ליה דסתם חרמים לכהנים. ואע"ג דרב יהודה תלמידיה דרב הוה בהא פליג אדרב רביה. דגרסינן התם [כ"ט ע"א] ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ארבעה [זוזי ואחיל עלייהו] ושדי בנהרא ולישתרו לך. אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית. היינו כרבי יהודה בן בתירא. ועולא פליג עליה ואמר אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר סתם חרמים לכהנים. ותימה דרב יהודה פליג. דהא מסתבר טעמא דסתם חרמים לכהנים דהא מפרש טעמא [דרבנן] וטעמא דרבי יהודה בן בתירא כדאיתא התם.
ורבינו תם פירש והא דתניא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכת יוליך לים המלח. כדאיתא בסדר יומא בפ' [שני שעירי] [ס"ו ע"א]. ובפ"א דמסכת ע"ז [י"ג ע"א] ובבכורות ר"פ מעשר בהמה [נ"ג ע"א]. אלמא דלית פדיון להקדשות וערכין וחרמים בזמן הזה. דדווקא במטלטלין [לא מהני פדיון] אבל במקרקעי מהני פדיון. דמטלטלי היינו טעמא דילמא אתי בהו לידי תקלה קודם פדיון. הילכך לאלתר אסורים בהנאה. אבל קרקע מה תקלה שייך בהו אם לא יפדוהו. הילכך מוטב בתקנת פדיון (מלמוכרו) [מלבורו] עד כאן רבינו תם ז"ל.
ופרכינן לרב יהודה היכי מצי מחל בהני ארבעה זוזי ולחול עלייהו. והאמר שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל והני מילי דיעבד אבל לא לכתחילה. ומשני הני מילי בזמן שבית המקדש קיים משום פסידא ההקדש אבל בזמן הזה אפילו לכתחילה. ותו פרכינן אי הכי אפילו פרוטה נמי. לפרסומי למילתא. ומצאתי שהקשו אי משום פרסומי מאי שנא מהא דתנן בפרק שום היתומים [כ"ג ע"ב] המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה וכו' עד מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים. אלמא דינר בעי, והכא משמע פשיטין בעלמא (מאתן ארבע) [ארבעה זוזי] לא הוה בדינר. ותירץ דכיון דהתם מכריזין צריך פרסומי טפי. ולי אני הסודר אין מתיישב דהא ארבע זוזי הצריך רב יהודה. והזוז הוא דינר. ואדרבה לאידך גיסא מאי שנא דהצריך ארבעה והכא דינר לחודיה. אלא נראה בעיני דהפודה שפודה אינו אלא כדרבי אבהו [שם] דאמר גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון הילכך בבציר מארבע סגי. מיהו פרוטה לכתחלה לא. דהא מקדיש זה משמע דבזמן שבית המקדש קיים הקדיש. הילכך בבציר מדינר לאו אורח ארעא. אבל אותו שהחרים בזמן הזה כיון דסבר רב יהודה כרבי יהודה בן בתירא דהקדש גמור בעי פרסומי.
